נתקלתי לאחרונה בפוסט מצויין של קולגה שאני מאוד מעריך - הדר ביסמוט, אשר מדבר על נושא שיוצא לי לערער בו לאחרונה לא מעט.
כולנו רוצים קהילות גדולות עם עשרות/מאות אלפי חברים ואנו רואים לא מעט מנהלי קהילות אשר מתרברבים בגודל הקהילה שלהם, אך האם זו באמת המטרה שלנו בתור מנהלי קהילות - לשאוף לקהילה גדולה עד כמה שניתן? האם זה באמת משרת את הקהילה?
אני מסכים שאחת המטרות שלנו בניהול הקהילה היא שהקהילה תגדל בצורה עקבית, אך מה קורה כאשר הקהילה היא כבר "גדולה מדי"?
המאמר שהדר מציינת בפוסט שלה, מדבר בדיוק על הדבר הזה:
- יש יתרונות וחסרונות לגדילת קהילה.
היתרון הוא שככל שיש יותר אנשים בקהילה, כך יש יותר ידע, תמיכה וגיוון אישיותי.
החסרון הוא שככל שיש יותר אנשים כך יותר קשה לחבר בין כולם ולייצר חווית שימוש פשוטה כי פשוט יש מהכל יותר מידי: תוכן, שרשורים, אנשים, חיבורים.
המסקנה היא שככל שיש יותר אנשים בתוך הקהילה, כך ישתתפו בה פחות אנשים, וזאת לעומת קהילות קטנות שיצליחו לשמר את האנשים לאורך זמן, עקב תחושת ה"משפחתיות" שיש בהן.
- ככל שהזמן עובר וקהילות דיגיטליות הופכות להיות יותר נפוצות, כך יותר קשה להקים קהילות ייחודיות ולגרום לחברים בה להישאר שותפים ופעילים לאורך זמן. לכל נושא יש כיום כבר עשרות קבוצות, התוכן בקהילה צריך להיות סופר מעניין ורלוונטי בכדי שחבר קהילה יבחר להיות/להשאר בקהילה שלנו (ואולי אפילו להיות פעיל בה) על פני קהילות אחרות.
אם בהתחלה אנחנו שמחים על כל הצטרפות של חבר חדש לקהילה, מעודדים זאת בצורה עקבית ושואפים להגדיל את הקהילה שלנו באמצעים שונים - פנייה אישית לאנשים רלוונטיים, עידוד חברי הקהילה לצרף את חבריהם, שימוש ברשימות תפוצה, עדכון בדף העסקי, עדכון בקבוצות רלוונטיות (אשר מאפשרות זאת).
כיום אני הרבה יותר בררן בצירוף חברים חדשים ועושה זאת בצורה מאוד מתונה. אני מכיר אפילו מספר מנהלי קהילה שמאשרים רק כמה בודדים בשבוע.
שאלון ההצטרפות לקבוצה מהבחינה הזו הוא הכרחי לטעמי, הוא עוזר לנו לסווג מיהם החברים שסביר שתהיה להם מחוייבות כלשהי לקהילה. אנשים שלא ממלאים את השאלון כלל, אפשר להסיק איפשהו לגבי (חוסר) המחוייבות העתידית שלהם עבור הקבוצה.
תוכלו למצוא בלינק הבא את המחקר המלא